1. Mishnah Avot 5:21. Date unclear – this Mishnah is a later addition in the name of Yehuda ben Tema (2nd century CE):
הוא היה אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה בן שלש עשרה למצות בן חמש עשרה לתלמוד
He used to say: a son of five years old for Scripture: of ten years for Mishnah: of thirteen for the mitzvot, of fifteen for Talmud.
2. Midrash Bereshit Rabba 63:10, commenting on Genesis 25:27 ויגדלו הנערים “and the boys grew.” Date of compilation: 5th Century CE. There is an alternative Theodor – Albeck text in the name of Rabbi Elazar son of Rabbi Shimon (2nd half of 2nd century CE) (63:27)
כז) ויגדלו הנערים ר’ פינחס בשם ר’ לוי משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה, כיון שהגדילו הפריחו זה ריחו וזה חוחיו, כך כל שלש עשרה שנה הולכים שניהם לבית הספר ובאים מבית הספר, לאחר י”ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה, אמר ר’ אלעזר בר’ שמעון צריך אדם להיטפל בבנו י”ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מענשו שלזה
Rabbi Pinchas said in the name of Rabbi Levi: They (Esau and Jacob) were like a myrtle and wild rose bush growing side by side; when they attained to maturity, one yielded its fragrance and other its thorns. So for 13 years both went to school and came home from school. After this age, one went to the house of study and the other to shrines of idols. Said Rabbi Elazar the son of Rabbi Shimon: ‘A man must take responsibility for his son up to the age of thirteen years, and from then on he needs to say “Blessed is the One who has released me from punishment because of him.”’
3. From the Sefer HaIttur of Rabbi Isaac ben Abba Mari of Marseilles (c. 1122- 1193), Gate Three, Hilchot Milah 53a
ויש מקומות כשמגיע לי”ג מברך בשם שפטרני מעונשו של זה
And there are places where, when he reaches thirteen, one recites the blessing in the name of “the one who has released me from punishment because of him.”
4. From the Peirush Ha-Tefilot Veha-Berakhot of Judah ben Yakar, living in Barcelona from 1175
‘If someone has a son and he grows up to the age of thirteen, he says “Blessed be God (‘ha-makom’) who has rescued me from punishment because of him.”
5. Horaot MiRabbanei Tzarfat 23. First published 1973: a small collection of halachot appended to two of the medieval manuscripts of the Piskei R. Yechiel mi-Paris. (published in Piskei Rabbenu Yechiel MiParis, ed. Eliyahu Dov Pines (Jerusalem, 1973).
Date of possible author Yechiel of Paris – around 1240 CE
In the name of Yehudah ben Baruch, a teacher of Rashi who lived from 1040 – 1105
מי שיש לו בן והגיע לשלש עשרה שנה פעם ראשון שעומד בצבור לקרות בתורה צריך האב לברך בא”י אשר פדאני מענשו של זה. והגאן ר’ יהודה בר’ ברוך קם בעמידה בבית הכנסת ובירך ברכה זו כשעמד בנו וקרא בתורה תחלה, וברכה זו חובת היא
If someone has a son and he reaches the age of thirteen years, the first time that he stands up in the congregation to read from the Torah, his father should say the blessing ‘Blessed are you, Eternal God, who has redeemed me from punishment because of him.’ And the Gaon Rabbi Judah ben Baruch stood up in the synagogue and said this blessing the first time his son stood up to read from the Torah. And this blessing is obligatory.
6 ‘Avigdor Tzarfati,’ Sefer Perushim U-Fesakim Al HaTorah, (Jerusalem, 1996), ח (sedra Toledot). Mid 13th century Northern France.
בבראשית רבה איתא שביום י”ג שנה של בניו עמד יצחק ויברך ברוך אתה ה’ אלקינו מלך העולם אשר פטרני מעונשו של זה. וכן הפסק שמצוה לברך על בנו כשהוא בן י”ג שנה ויום אחד אותו ברכה, ועומד וקורא בתורה, וצריך לעמוד על בנו לשום ידו על ראשו, ומברך ברכה זאת כדפי’ .וכן נהגו הצרפתים
In Bereshit Rabba it says that on the day when his son was 13 Isaac stood up and recited ‘Blessed are you, Lord our God, King of the Universe, who has redeemed me from punishment because of him.’ And this is the ruling: it is a duty to recite this blessing over one’s son when he is 13 years and one day old, when he stands up to read from the Torah, and one needs to stand over one’s son to place one’s hand on his head, and to recite the blessing as expressed here. And this is the French custom.
7. ‘Avigdor Tzarfati,’ Sefer Perushim U-Fesakim Al HaTorah, (Jerusalem, 1996), from the Index, under sedra Vayera. Mid 13th century Northern France.
לעשות משתה לבנו ביום שהוא בן י”ג שנים
To make a party for his son when he is thirteen years old.
8. From the Orchot Chayyim of Rabbi Aaron ben Jacob HaCohen of Lunel. 14th Century
מי שיש לו בן והגיע לי”ג שנה צריך האב לברך ברוך שפטרני מעונשו של זה. ויש אמרים אותה בפעם הראשונה שעולה הבן לקרות בתורה. והגאון ר’ יהודאי ז”ל קם על רגליו בבית הכנסת, וברך ברכה זו בפעם הראשונה שקרא בנו בתורה
If someone has a son who reaches the age of thirteen years, the father needs to say ‘Blessed is the One who has released me from punishment because of him.’ And there are those who say the blessing the first time their son goes up to read from the Torah. And the Gaon, Rabbi Yehudai, of blessed memory, stood up in the synagogue and recited this blessing the first time his son read from the Torah.
9. Sefer Tashbetz Katan 390 (Shimshon son of Tzadok, Germany 13th– 14th centuries)
בבראשית רבה יש אמר ר’ שמעון ב”ר צדוק יש לו לאדם להטפל עם בנו עד י”ג שנה לאחר מכאן צריך לומר בא”י אמ”ה שפטרני מענשו של זה
From Bereshit Rabbah, reported by Rabbi Shimon son of Rabbi Tzadok. A man has to take care of his son until he is thirteen years old, and from then on he needs to say, Blessed are you, our Eternal God, Sovereign of the Universe, who has freed me from punishment because of him.
10. Rabbi Jacob ben Moshe Moellin (c. 1365–1427) of Mainz, known as Maharil, in his “Hilchot Keriat HaTorah”: The Book of Maharil, ed. S. Spitzer (Jerusalem 1989), 453. First use of term bar mitzvah in connection with the ceremony
מהר”י סג”ל בזמן שבנו נעשה בר מצוה וקרא בתורה היה מברך עליו בא”י אמ”ה אשר פטרני מענשו של זה. וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות
Our teacher Rabbi Yaakov the Levite. At the time when his son was made bar mitzvah and he read from the Torah, he used to say the blessing ‘Blessed are You, Lord our God, King of the Universe, who has released me from punishment because of him.’ And this is found in Mordecai HaGadol, with the name of God and his kingship mentioned.
11. Solomon Luria (Maharshal, 1510-1574), Yam Shel Shelomo to Babba Kamma 7:37, 98a.
וסעודת בר מצוה שעושים האשכנזים, לכאורה אין לך סעודת מצוה גדולה מזו, ושמה יוכיח עליה. ועושים שמחה, ונותנים למקום שבח והודיה, שזכה הנער להיות בר מצוה, וגדול המצוה ועושה, והאב זכה שגדלו עד עתה, להכניסו בברית התורה בכללה. וראיה להדיא ספ”ק דקדושין (ל”א ע”א) שאמר רב יוסף לבסוף, השתא דאמר ר’ חנינא גדול המצוה ועושה כו’, מאן דאמר לי שאין הלכה כר’ יהודא, דאמר סומא פטור מן המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן. אע”פ שהיה כבר חייב. אלא אבשורה שלא היה נודע לו עד עתה רצה לעשות י”ט. כ”ש על הגעת העת והזמן, שראוי לעשות י”ט. אכן הבר מצוה גופא [שאין עושין בזמנו] לא ישר בעיני. שרובן אין להם ב’ שערות. וא”כ איך יוציאו אחרים ידי חובתן בתפילה ובברכת המזון. ואם נאמר מן הסתם אוקמינן אחזקה שהביא ב’ שערות, בפרט במילתא דרבנן. ואף שברכת המזון דאורייתא הוא. מ”מ מן התורה היה יוצא בברכת הקטן. אלא שרבנן אמרו שאינו מוציא הגדול. א”כ מיד כשיגיע לי”ג שנים ויום אחד יעשו הסעודה, ויחנכוהו לברך ברכת המזון, ולהתפלל באקראי. ומאחר שלא נעשה בזמנו, ועכשיו גם כן אינו ידוע זמנו. למה יקרא סעודת מצוה. ואינו דומה לסעודת מילה ופדיון הבן, אפילו עבר זמנו הראשון. מ”מ כל יומן בני חיובא נינהו, זמנן הוא, שלא לאחר המצוה. מה שאין כן בנדון זה, דשמא עדיין לא הגיע זמנו. ומכח שנוקמה אחזקה. היה לו לחנכו מיד, ולעשות סעודה. ומכל מקום נראה, היכא שמחנכין הנער לדרוש על הסעודה מעין המאורע. לא גרע מסעודת חנוך הבית. ובכל הני סעודות מצוה דשרינן. מ”מ לא ירבה בהן, שיבטל ח”ו למודו הקבוע לו לגמרי. אלא לפעמים, לפחות אם אפשר להיות זולתו, והכל לפי העניין, ואיש ירא אלקים אשר בא לטהר יורו לו מן השמים דרך הישר בקו האמצעי. וגם כן איכא נפקותא בהך פיסקא לעניין אבלים, אי שרו לילך לאותם סעודות מצוה, כמו שאפרש בעז”ה בפרק אילו מגלחין
The bar mitzvah meal which the Ashkenazim make—apparently you have no greater mitzvah-meal than this, and its name proves it. And they make a simcha and give praise and gratitude to God that the lad has the merit to become bar mitzvah. “Great is the one who is commanded and does” (Kiddushin 31a), and the father has the merit that his son has grown up until now, to enter into the inclusive covenant of the Torah. And the proof of this is at the end of the first chapter of Kiddushin (31a) where Rav Yosef says at the end, after Rav Chanina said: “Great is the one who is commanded and does… Originally, I thought, that if anyone would tell me that the halachah agrees with Rabbi Yehuda, that a blind person is exempt from the precepts, I would make a banquet for the rabbis.” Even though he was already culpable. But because of the news which was not known to him at that moment, it is fitting to make a banquet. All the more so when the time has arrived, it is fitting to make a banquet. Therefore for the bar mitzvah [who has not reached his time], it is not right in my opinion, for most of them do not have two [pubic] hairs, and in that case how can they fulfil for others the duty of prayer and birkat hamazon?
And if we say from the ordinary opinion that we can establish the assumption that he has two hairs— explicitly for matters which are only rabbinic, and even for birkat hamazon which is from the Torah. However, from the Torah, one can fulfil the duty from the blessing said by a boy. But it was the rabbis who said that this does not fulfil the duty for an adult. If so, immediately he reaches 13 years and one day, they make a meal, and teach him to say birkat hamazon, and to pray as befits the occasion. But if this was not done at the right time, and now it is not even known what the right time is, why is it called a “meal of obligation?” It is not like the meal for a circumcision or for the redemption of a son. Even when the first time for it has passed, nevertheless all their days they are mandated, and it is still their proper time, and the mitzvah should not be delayed. That is not the case in this case, because maybe his time has not arrived, except on the strength of relying on a presumption. He would have to train him at once, and to make a meal. However it seems to me that they should train the lad to make a derashah at the meal as befits the occasion. It should not be less than a meal for the dedication of the house. And all these are meals of obligation which we permit. However one should not make too many of them, lest it threaten to eliminate, God forbid, one’s regular Torah learning completely.
But sometimes, at least if it is possible to make an exception, and it all depends on the circumstances, for a man who fears God and who comes to be pure will be guided from heaven on the straight path of moderation (the middle way). And note that you have a practical outcome in the ruling on the subject of mourners, as to whether they permit them to go to a “meal of obligation”, as is explained on this matter in the chapter in Avodah Zarah [incorrect] “And the following are permitted to cut their hair” (Moed Katan 3, 22b)
1 comment